<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"א</h1>
<h2>דף לא.</h2>
אין טוען וחוזר וטוען אפילו יש לו עדים על טענ' אחרונ' ובבית דין וכל זמן שבטענה אחרונה מכחיש כל הראשונה אבל אם מפרש הראשונה אפילו מכחישה קצת טוען ואם יצא מב"ד אינו חוזר וטוען אפילו מפרש כגון זה אומר של אבותי ואם חוץ לב"ד חוזר וטוען בב"ד אפילו מכחיש טענ' ראשונה כולה ואם חוץ לב"ד הורה ואמר האחר אתם עדי ולא אמר מיד משטה אני בך אינו חוזר וטוען בב"ד בתר' וכן דעת התו' וכתב הרמב"ם ז"ל בטוען ונטען פ"ז [ה"ח] כי כל זמן שלא באו עדים יכול לסתור טענה ראשונה לגמרי אפילו לא נתן אמתלאה לראשונה ואפילו יצא מב"ד אבל באו עדים והכחישו טענתו האחרונה יכול להשיאה לטענה ראשונה זולתי אם יתן אמתלא שיש במשמע' כמו שהשי' באחרונה ובלבד שלא יצא מב"ד אבל יצא אינו יכול אפילו יתן אמתלא. כל זמן שמביא ראיה סותר אפילו אחר גמר דין ואפי' אמרו לו הבא תוך שלשים והביא אחר שלשים סותר הדין עד שיסתו' טענותיו. כיצד אמרו לו הבא עדים אין לי עדים הבא ראיה אין לי ראיה מכאן ואילך אינו סותר ואם באו לו עדים ממדינת הים שלא היה יודע בהם או שהיה דוסקיא של אביו מופקדת ביד אחרי' אפילו אחר שסתם טענותיו סותר עד שאמר אין לי ראיה לא כאן ולא במקום אחר סנהדרין כתב הרמב"ם ז"ל שכל זמן שיכול לטעון ולומר מפני כך וכך אמרתי אין לי עדים והיה ממש בדבריו לא סתם טענותיו וסותר לפי' אם אמר אין לי עדים כלל לא כאן ולא במדינת הים לא בידי ולא ביד אחרים אינו יכול לסתור.
